פסק-דין בתיק ת"א 6101/04

רקע כללי

1.         ביום 22.7.03 נפגע התובע, יליד 28.9.82, בתאונת דרכים, כאשר נסע ברכב נהוג ע"י הנתבע מס' 1.

התובע נחבל קשות ובבית החולים אובחנו, בין היתר, שברי פריקה בחוליות 5C-6C ושבר מרוסק  בחוליה 6C, כמו-גם שבר פרונטו-טמפורלי עם דימום תת-קשתי קטן ודימום תת-עכבישי קטן בבסיס הגולגולת. התובע אושפז מיום התאונה ועד 11.9.03 במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים "הדסה" עין-כרם. מיום 11.9.03 ועד 16.9.03 אושפז במחלקה נוירוכירורגית ומיום 16.9.03 ועד 9.2.04 שהה התובע במחלקת שיקום בבית החולים "הדסה" הר הצופים.

2.         בעת התאונה היה התובע בן 20 שנה ו-10 חודשים, והתאונה התרחשה חודשים ספורים לאחר שחרורו מצה"ל, בתום שירות מקוצר שארך שנתיים. התובע, שמשפחתו מתגוררת במושב תירוש, הוא בעל השכלה של עשר שנות לימוד וכיום הוא נשוי ומתגורר בדירה שכורה באשדוד.

3.         התביעה היא לפיצוי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים, והוגשה על יסוד הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. הנתבעים מודים בחבותם לפצות את התובע, אך בעלי הדין נחלקו באשר להיקף הנזק וסכומי הפיצוי.

4.         מטעם בית המשפט מונתה מומחית רפואית יחידה, הד"ר אילנה פרבר, מומחית לרפואה פיזיקאלית ושיקום. ד"ר פרבר מצאה כי נכותו של התובע היא בשיעור של 100% לצמיתות, על פי המבחן שבסעיף 29(3)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו-1956, דהיינו - קוואדרופלגיה בצורה קשה. ד"ר פרבר תיארה בחוות דעתה את מצבו הנוכחי של התובע באופן הבא:

"התחזקו תנועות בכתפיים וזרועות, אך לא הופיעו תנועות בכפות הידיים או ברגליים, מסוגל להחזיק כוס לא מלאה בעזרת שתי הידיים ומסוגל לאכול בכף או במזלג. זקוק לחיתוך האוכל. זקוק לעזרה מלאה בהלבשה, ברחצה, בהעברות ושינוי תנוחה במיטה. נייד בכסא גלגלים ממונע, כולל במשטחים בחוץ. לא מסוגל להניע כסא גלגלים רגיל".

ד"ר פרבר הוסיפה בחוות דעתה, כי התובע נזקק לצנתורים 4-5 פעמים ביום למתן שתן, ובין הצנתורים הרטבות קבועות, ועל כן זקוק לטיטול בקביעות. התובע מסוגל להפעיל מחשב והוא "עוסק במחשב ובאינטרנט" בביתו. בחקירתה בבית המשפט הוסיפה ד"ר פרבר, כי התובע מפתח מיומנויות של שימוש במחשב (עמ' 11 לפרוטוקול).

בפרק הסיכום שבחוות הדעת נאמר, כי התובע "לא עצמאי בכל הפעולות היומיומיות וזקוק לעזרה מלאה בתפקוד". בחוות הדעת מנתה ד"ר פרבר את צרכיו של התובע, אליהם אתייחס בהמשך בהקשר לראשי הנזק הרלבנטיים.

בבדיקת התובע מצאה המומחית מצב של שיתוק מלא ספסטי בגפיים התחתונות, שיתוק בכפות הידיים, תנועות בכתפיים ובזרועות, מצב רוח תקין ותואם את מצבו, דיבור, זכרון והתמצאות תקינים. אוסיף, כי במהלך המשפט הוברר כי התובע למד נהיגה והוא יהיה מסוגל לנהוג בעצמו ברכב נכים שיותאם לצרכיו.

ביום 29.5.05 נישא התובע וכיום הוא מתגורר עם רעייתו באשדוד בדירה ששכר ביום 15.3.05.

5.        באי-כח הצדדים הסכימו, בהסתמך על חוות דעתה של ד"ר פרבר, כי שיעור הקיצור בתוחלת חייו של התובע הוא 17.5%. במועד שמיעת הסיכומים (26.9.05) עמדה, לפיכך, תוחלת חיי התובע על 45 שנים ו-8 חודשים (עמ' 89 לפרוטוקול). כיום תוחלת חיי התובע היא 45 שנים ו-4 חודשים, בסה"כ 544 חודשים (עד לשנת 2051). מקדם ההיוון לפרק זמן זה הוא 297.1606.

6.        פרט לעדותו של התובע נשמעו אך עדויותיהם של מומחים שונים, כמפורט להלן. מטעם התובע העידו המומחים הבאים: העובדת הסוציאלית השיקומית גינה גולדשטיין, לאחר שהוגשה חוות דעתה בדבר עלות צרכיו השיקומיים של התובע; האקטואר גד שפירא, אשר חווה דעה בנושא הפסדי הפנסיה של התובע ושמאית המקרקעין ענת צימר, שהעידה בנוגע לצרכי הדיור המיוחדים של התובע. בנוסף, התובע הגיש שלוש חוות דעת של הכלכלן משה קצין - בנושאי ניידות, מיזוג אוויר וכביסה. הנתבעים הסכימו להגשת חוות דעת אלה מבלי לחקור את מר קצין ולא הגישו חוות דעת נגדיות בנושאים האמורים.

מטעם הנתבעים נשמעו עדויותיהם של מומחים אלה: מר גדעון האס, עובד סוציאלי, אשר חווה דעתו בעניין צרכי השיקום של התובע; המהנדס משה כץ שהעיד לעניין ההתאמות הנדרשות בדירת מגורי התובע ועלותן והשמאי גלעד המאירי שהתייחס לעלות תוספת חדר.

הפסדי שכר

7.        כאמור, לתובע השכלה של 10 שנות לימוד ואין בידו תעודת בגרות. את בית הספר עזב לאחר 9 שנות לימוד, ובמסגרת הצבא עבר קורס של חודשיים להשלמת 10 שנות לימוד. לדבריו, התאונה, שאירעה מספר חודשים לאחר שחרורו מצה"ל, קטעה תוכנית להשלמת לימודים והשגת תעודת בגרות.

8.        התובע העיד, כי לאחר שעזב את בית הספר, סייע לפרנסת המשפחה, המצויה במצב כלכלי דחוק. מדובר במשפחה המונה 7 נפשות, כשראש המשפחה ריצה מפעם לפעם עונשי מאסר והתמכר לסמים קשים. בגדר כך עבד התובע מספר חודשים במפעל "בשמת" בקיבוץ חפץ-חיים ומספר חודשים במפעל "פוסידון" לשימורי דגים בקרית מלאכי. עוד העיד התובע על כך שעבד מפעם לפעם בעבודות מזדמנות בחקלאות, כשעזר לחברי המושב בו התגורר וכמו-כן ב"מפעל" אלומיניום של דודו בגדרה. בנוסף, במהלך שירותו הצבאי עזר התובע, לעיתים, בשעות הלילה, לנהג שהסיע תוצרת חקלאית.

הפרטים שמסר התובע ביחס לעבודות הנ"ל היו כלליים ביותר וכמעט שלא גובו במסמכים באשר לשכר שקיבל והיקף העבודה (ראו נספח א' לתצהיר התובע, טופס 106 לשנת 2000 מהמפעל בקיבוץ חפץ-חיים ואישור שניתן לתובע להתייצב בבסיס בשעה 09:00 ולעזוב בשעה 17:00, לאחר שהתובע מסר כי הוא עובד בלילות).

בעלי הדין נחלקו בשאלה, האם "עברו התעסוקתי" הנ"ל של התובע צריך להשפיע, וכיצד, על קביעת בסיס השכר שעל פיו יחושבו הפיצויים בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות.